<h1>אבודרהם הלכ' ברכות שער שישי</h1>
<h2>דף מא:</h2>
דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה כגון בשר ודגים וביצים וירקות וגבינה ודייסא שרגילים לקבוע עיקר סעודה עליהם ולאכול בהם פת אפילו אכלם בלא פת אין טעונין ברכה לפניהן דברכת המוציא פוטרתן וגם לא לאחריהם דבהמ"ז פוטרתן. דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת סעודה כגון תאנים וענבים ורמון וכל מיני פירות ונקראין שלא מחמת הסעודה לפי שאינו כמו בשר ודגים ומיני מלוחים שרגילין לבא לעיקר סעודה טעונין ברכה לפניהם דברכת המוציא אינו פוטרתן לפי שאינם מעיקר הסעודה, אבל לא לאחריהם דבהמ"ז פוטר כל מה שאכלו בתוך סעודה. לאחר הסעודה פי' דברים שהזכרנו למעלה בין הבאים מחמת הסעודה בין שלא מחמת הסעודה אם הביאן לאחר הסעודה קודם בהמ"ז כי היו רגילין בימיהם לסלק הטבלא בגמר סעודה קודם בהמ"ז וקובעין עצמן לאכול פירות ופרפראות ולשתות יין ואינם אוכלים פת ואז כל מה שמביאים בין דברים הבאים מחמת הסעודה בין שלא מחמת הסעודה טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם, שהמוציא וברכת המזון אינן פוטרין אלא מה שאוכלין בתוך עיקר הסעודה. אבל בזמנינו שאין אנו רגילין למשוך ידינו מן הפת עד ברכת המזון הוו להו בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה.
<h2>דף מב:</h2>
כתב הרא"ש יש להסתפק במי שקובע סעודתו על הפירות אם אכל מהם תחלה בלא פת אם יש לו לברך עליהם. וסברא היא שלא יברך עליהם דלדידיה הוו השתא מחמת הסעודה, ולא אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם, הילכך כיון שסעודתו עליהם פת פוטרתן אפילו אכל מהם בלא פת אבל אם אינו קובע סעודתו עליהם אפילו אכלם בפת אם אכל מהם תחלה בלא פת צריך לברך עליהם. יין שבתוך המזון מברכין עליו ב"פ הגפן ודוקא שלא שתה לפני המזון אבל אם שתה לפני המזון אין צריך לברך בתוך המזון דיין שלפני המזון פוטרו דלשתות פוטר לשרות. וכן יין של קידוש פוטר יין שבתוך המזון, וכן המבדיל על השלחן פוטר יין שבתוך המזון. ויין שלפני המזון פוטר ג"כ יין שלאחר המזון. כלומר מי שרגיל לקבעו על היין אחר גמר סעודתו לפני ברכת המזון יין שלפני המזון פוטרו. ואמרינן עלה בגמר' אמר רבה בר בר חנה לא שנו אלא בשבתות וי"ט הואיל ואדם קובע סעודתו על היין הילכך כשברך לפני המזון לא פטר את היין שלאחר המזון. וכתב הראב"ד דוקא במקום שאין היין מצוי להם אבל במקום שהיין מצוי להם כגון מקומות הללו אין חילוק בין שבתות וי"ט לימי החול לעולם פטור. ודוקא יין ששותין קודם בהמ"ז אחר גמר הסעודה הוא פוטר, אבל אחר בהמ"ז יין שלאחר המזון צ"ל אחריו ואינו נפטר בברכה שבירך על היין שלפני המזון ל"ש חול ול"ש שבתות וי"ט. ואם לא היה לו יין לפני המזון ובירך על היין שבתוך המזון אינו פוטר אפילו יין שלפני ברכת המזון לאחר גמר הסעודה דלשרות אינו פוטר לשתות וכל מה ששותה בתוך הסעודה די לו בברכה אחת. וה"מ בסתם אבל אם כשבירך לא היה דעתו לשתות רק אותו הכוס ונמלך לשתות אחר אפילו בתוך הסעודה צריך לברך עליו. ודוקא לפני היין צריך לברך בתוך הסעודה, אבל לאחריו אין צריך לברך שנפטר בברכת המזון. וכל שאר משקים הבאים בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם דחשיבי כבאים מחמת הסעודה לפי שאין אדם רגיל לאכול בלא שתייה. וגם היין לא היה צריך לברך עליו אלא מתוך שהוא חשוב וקובע ברכה לעצמו צריך לברך לפניו. ובה"ג כתב שיש לברך על המים שבתוך הסעודה. והרא"ש הסכים לסברא ראשונה. ואם אמר הב לן ונבריך איתסר ליה למשתי. וי"מ עד שיברך לפניו וי"מ עד שיברך ברכת המזון. וכתב הרא"ש דלא נהירא דהסח הדעת אינו מזקיק ברכה אחרונה על מה שאכל או שתה אלא איתסר ליה למשתי עד שיברך עליו תחלה שכיון שאמר הב לן ונבריך הסיח דעתו מלאכול ומלשתות ואין הברכה שבירך תחלה פוטרת מה שרוצה לאכול ולשתות עוד ולכך צריך לברך עליו. ומי שסומך על שלחן אחרים אפילו אמר הב לן ונבריך אינו הסח הדעת עד שיאמר בעל הבית. ואם גמר סעודתו ונטל ידיו מים אחרונים הוי הסח הדעת כמו הב לן ונבריך. ויין שבתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו לפי שאין בית הבליעה פנוי (ברכות מג, א). ומפרש בירושלמי לפי שאינן יכולין לענות אמן דאין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ואתי לידי סכנה, א"ר מנא הדא אמרה הדין דעטיש גו מיכלא אסור למימר ליה אסו בגין סכנתא. ואפילו אם שומע כעונה ויוצא בלא ענית אמן חיישינן שמא יענה אמן ויבא לידי סכנה. ויש סמך להא דאמרינן (תענית ה, ב) אין משיחין בסעודה ממה שכתוב (ברא' יח, ח) והוא עומד תחת העץ ויאכלו, וכתיב בתריה ויאמר אליו איה שרה אשתך, לרמוז שלאחר שאכלו דברו.
